<h1>ראבי"ה סימן תתע"ח</h1>
<h2>דף כח.</h2>
אמר רבי יוסי היאך יחיד יכול לקרות על פה בציבור, אלא כולם נכנסין וקורין בעל פה כקורין את שמע. מכאן ניהגו כל הקהל לקרות מי כמוך באלים ה' וגו' וגם ה' ימלוך לעולם ועד ולא השליח ציבור לבד המוציא את הציבור ידי חובתם, דדברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרם על פה, [וכן קריאת שמע קוראים בציבור]. ודוקא הקוראים להוציא הציבור (וכן ק"ש קוראים בציבור), ודוקא היכא שקוראים לשם פירוש, כגון ככתוב בתורת[ך] או כגון משה ובני ישראל לך ענו שירה ואמרו כולם, ומפרש מה אמרו מי כמוך, וכן וענו ואמרו ה' ימלוך לעולם ועד. וכן בתפלת [מוספים כאמור הוא כמו ככתוב בתורתך דלעיל, שהרי התחלת הדבר הוא. אבל בברכת] יוצר [כאמור לעושה אורים גדולים כי לעולם חסדו וכן ונאמר כי פדה ה' את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו, וכן גואלנו ה' צבאות שמו קדוש ישראל, שאין נאמרים לשם פירוש] (או כמו ככתוב ראיה דלעיל שהרי התחלת הדיבור הוא) אלא מזכירין [אור וגאולה] כעין חתימה (גאולה), דבעינן מעין חתימה סמוך לחתימה, ותיקון לשון הוא דנקט לישנא דקרא, [מותר לאומרם על פה]. ודוגמת הכי [הא] דקיימא לן [גיטין ו' ע"ב] שלש אין כותבין, וגרסינן בירושלמי פרק בני העיר [ה"ב] מהו מיעבד מכתב תרתין ותלת מילין מפסוקא מר עוקבא שלח לריש גלותא אל תשמח ישראל וגו' רבי אחא כתב זכר צדיק לברכה רבי מנא שלח לרבי והיה ראשיתך מצער וגו'. ומיהו ראיה ברורה ליתא, שהרי לא כתב שלש כסדר המקרא. ויש אומרים כיון כי היכי דדברים שבעל פה נתנו ליכתב משום עת לעשות לה' וגו', וכותבים מגילה לתינוק להתלמד בה כדאיתא בפרק הניזקין [ס' ע"ב] ובפרק שני דתמורה [י"ד ע"ב] הכי נמי שרי לקרות על פה דברים שבכתב פרשת קרבנות וקריאת שמע דאי אפשר לכל אחד להביא ספרו לבית [הכנסת]. ותו דמגרס גריסי, ושרי. כדאמרינן במגילה [י"ח ע"ב] שאני רבי מאיר דמקיים בנפשיה ועפעפיך יישירו נגדיך [משלי ד'], שיהיו דברי תורה מאושרים בפיו.
